תהליך תחיית העצמות היבשות מתואר כבנייה הדרגתית ומדויקת, המתחילה בשלד הפנימי, עוברת לכיסוי החיצוני ומסתיימת בהפחת רוח חיים. בתחילה, וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים, תפקיד הגידים הוא לחבר ולקשר יחד את העצמות שהתקבצו [מצודת דוד], שכן הם מהווים את יסוד המבנה הפיזי של הגוף [רד"ק]. לאחר מכן עולה הבשר, ולבסוף העור. הפועל וְקָרַמְתִּי מתאר פעולה של כיסוי, יצירת קרום דק של עור העולה על הבשר [מלבי"ם, רד"ק], בדומה לקרום המגליד ומכסה פצע [מצודת ציון].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין סדר בניית הגוף בפסוק זה (גידים, בשר, עור) לבין תיאור יצירת האדם בספר איוב ("עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני"), שם העור והבשר מוזכרים לפני העצמות והגידים. גישה אחת מסבירה כי ישנו הבדל מהותי בין יצירת עובר ברחם אמו לבין תחיית המתים. בעוד שברחם העור והבשר נוצרים תחילה, תחיית העצמות נמשלת לאדם המתלבש: הבגד שהוסר אחרון נלבש ראשון. העצמות שהיו פעם בני אדם קורמות תחילה את השכבות הפנימיות, הגידים והבשר, ולבסוף עוטות את העור החיצוני כמעיל [רש"י, צאינה וראינה]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הפסוק באיוב כלל אינו מתאר סדר כרונולוגי של יצירה, אלא מזכיר את העור והבשר ראשונים משום שהם משמשים כלבוש חיצוני ועליון לגוף, אך בפועל הגידים הם תמיד תחילת היצירה [רד"ק].
לאחר השלמת המבנה הפיזי, מגיע השלב הרוחני: וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם, הכנסת רוח החיים בגופות כדי שישובו להיות אנשים חיים וקיימים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המטרה הסופית של התהליך הפלאי היא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', מתוך ההכרה המוחלטת שהכול נתון בידיו של ה' [מצודת דוד].