יחזקאל, פרק ל״ז, פסוק א׳

Ezekiel 37:1Sefaria

הָיְתָ֣ה עָלַי֮ יַד־יְהֹוָה֒ וַיּוֹצִאֵ֤נִֽי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת׃

חוויה נבואית מטלטלת ועוצמתית תופסת את הנביא יחזקאל, ומשגרת אותו אל זירה קודרת – עמק רחב ידיים הזרוע בשרידי אדם. מראה זה נועד להעביר מסר עמוק של תקווה וגאולה, בין אם התרחש במציאות ובין אם במחזה נבואי.

הביטוי יַד־יְהֹוָה מתאר את הכוח והעוצמה של ההשראה הנבואית שנחה על יחזקאל [מצודת דוד, שטיינזלץ, אברבנאל]. יש המפרשים כי נבואה זו לוותה בתחושת כפייה חזקה; הרוח אילצה את הנביא ללכת בעל כורחו, כמעט כמשתגע, אל המקום שבו חפץ ה׳ [רש"י, מצודת דוד]. המילים וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהֹוָה מעוררות דיון לגבי אופי היציאה: יש הסבורים כי מדובר במראה נבואי בלבד, שבו הרוח מסמלת את רצון ה׳, ולא בהעתקה פיזית של הנביא ממקומו [מצודת ציון, שטיינזלץ]. מנגד, יש המציינים שאם האירוע היה מוחשי, הנביא אכן הועבר פיזית ממקומו [אברבנאל]. כך או כך, גם אם מדובר במשל, החוזה חווה את המראה כאילו הוא מתרחש במציאות ממשית לחלוטין [מלבי"ם].

הנביא מתאר וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, כלומר הרוח הניחה אותו בתוך עמק או מישור [מצודת ציון, שטיינזלץ]. ייתכן כי זוהי אותה בקעה ממש שבה חווה יחזקאל את נבואתו הראשונה בתחילת הספר [רד"ק].

לגבי תיאור הבקעה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת של בני אדם, הפרשנים חלוקים בשאלה האם מדובר באירוע היסטורי או במשל. הגישה הרואה בכך משל מסבירה כי העצמות מסמלות את עם ישראל הנמצא בגלות ומרגיש חסר תקווה, וה׳ מראה לנביא שהוא עתיד להוציאם משם ולהחיותם [רד"ק, צאינה וראינה]. לחלופין, המשל נועד ללמד על תחיית המתים האמיתית שעתידה להתרחש באחרית הימים, סמוך לזמן הגאולה וקיבוץ הגלויות [אברבנאל].

מנגד, הגישה הסבורה כי מדובר באירוע ממשי מציגה מסורות שונות לגבי זהותם של אותם מתים. הדעה הרווחת היא שאלו היו בני שבט אפרים שטעו בחישוב קץ הגאולה, מיהרו לצאת ממצרים לפני הזמן, ונהרגו על ידי אנשי העיר גת [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. דעות אחרות גורסות כי אלו היו אנשים שכפרו באמונת תחיית המתים, או מתים מבקעת דורא [רד"ק, מלבי"ם]. לפי תפיסה זו, המתים אכן קמו לתחייה, עמדו על רגליהם, אמרו שירה לה׳, ויש אף האומרים שעלו לארץ ישראל, נשאו נשים והולידו ילדים [רד"ק]. העצמות עצמן היו מפוזרות על פני הבקעה, יבשות לחלוטין וללא כל שארית של חיות, מה שהפך את תחייתן לנס פלאי במיוחד שנוצר יש מאין [מלבי"ם].

נקודה מעניינת נוספת שמעלים הפרשנים נוגעת למעמדו של יחזקאל ככהן, שאסור לו להיטמא למתים. כיצד יכול היה להימצא בבקעה מלאה בעצמות אדם, שכן אלו היו מתים גלויים שלא נקברו? ההסבר הוא שהבקעה הייתה גדולה מאוד, והנביא הונח במקום פנוי ונקי מעצמות. משם, הוא הועבר והלך רק מסביב למתים, ונזהר שלא לעבור מעליהם כדי לא להיטמא בטומאת אוהל ולשמור על טהרתו [נחל שורק, צאינה וראינה, חומת אנך].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק ל״ו
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.