תארו לעצמכם שאתם עומדים מול משהו יבש ודומם לגמרי, ופתאום מבקשים מכם לדבר אליו ולבקש ממנו לקום לחיים. בדרך כלל, כשחיים חדשים נוצרים, הם מתחילים ממשהו קטן ורך, שעליו לאט לאט גדלים עור, בשר ולבסוף עצמות. אבל כאן קורה נס שונה לגמרי. הנביא מקבל ציווי: הנבא על העצמות האלה. הוא צריך לדבר אל עצמות שיבשו לגמרי ואיבדו כל טיפה של כוח חיים. בגלל שהעצמות כבר קיימות אבל הן יבשות לגמרי, סדר הבריאה שלהן מחדש יהיה הפוך מהרגיל. קודם יתווספו על העצמות גידים, אחר כך בשר, ואז עור. רק בסוף התהליך המופלא הזה ה׳ ייתן בהן נשמה שלמה. כשהנביא קורא לעצמות ואומר להן שמעו, הוא בעצם מבקש מהן להקשיב להבטחה הגדולה של ה׳, שעומד לתת בהן רוח מיוחדת כדי שיוכלו לשוב ולחיות.
יחזקאל, פרק ל״ז, פסוק ד׳
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.