יחזקאל, פרק ל״ט, פסוק כ״ה

לאחר שהעם סיים לרצות את עונשו המלא בגלות וה' נפרע מהאומות שהרעו לו, הגיעה שעת הגאולה. לָכֵן ודווקא עַתָּה מבטיח ה' כי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת, כלומר יחזיר את בני השבי למצבם הראשון והתקין. הבטחה זו מתחלקת לפי מצבם ההיסטורי של חלקי העם: לעשרת השבטים, המכונים יַעֲקֹב, מובטחת חזרה פיזית לארץ בלבד, בעוד ששבטי יהודה ובנימין, המכונים כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, עברו ייסורים קשים יותר ולכן זקוקים לתוספת של רפואה ונחמה, כפי שנאמר וְרִחַמְתִּי. המניע העמוק למהלך זה הוא וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי, לבישת רוח של ישועה ונקמה כדי להגן על כבוד ה' ולתקן את חילול שמו בידי האומות שלעגו לו בזמן הגלות.