הישועה שיעניק ה' לעם ישראל לא תמחק את זיכרון העבר, אלא תעצים את ההכרה בחטא ואת הבושה עליו. העם וְנָשׂוּ את העבר, כלומר יישאו ויסבלו את תחושת הבושה או לחלופין יזכו לכפרה ומחילה על אֶת־כְּלִמָּתָם, בין אם מדובר בבושת החטא עצמו ובין אם בביזיון שסבלו בגלות. הבושה העמוקה תתעורר דווקא מתוך קבלת הטובה, כאשר ייזכרו בבגידה ובחטאים המרכיבים את וְאֶת־כׇּל־מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי. כפי שאדם המקבל חסד ממי שפגע בו מתבייש בכך פי כמה, כך העם יחוש חרטה דווקא בְּשִׁבְתָּם עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד, מתוך שלווה מובטחת וביטחון שלא יגלו שוב לעולם.
יחזקאל, פרק ל״ט, פסוק כ״ו
וְנָשׂוּ֙ אֶת־כְּלִמָּתָ֔ם וְאֶת־כׇּל־מַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָעֲלוּ־בִ֑י בְּשִׁבְתָּ֧ם עַל־אַדְמָתָ֛ם לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.