לאחר תבוסתו המוחצת של גוג, נותרת ארץ ישראל זרועה באינספור גופות. ה' מייעד עבור צבאו אזור קבורה המוני וספציפי, אירוע שנושא בחובו משמעות כפולה – טיהור הארץ מחד, וסגירת מעגל היסטורית מאידך.
הביטוי מְקוֹם־שָׁם קֶבֶר מתאפיין בתחביר הפוך, ומשמעותו הפשוטה היא "מקום קבר שם" [רד"ק, מצודת דוד]. המילה גֵּי פירושה עמק [מצודת ציון], והמילה הֲמוֹנֹה נכתבת עם האות ה' בסופה, אך נקראת כאילו נכתבה עם האות ו', כלומר "המונו" – ההמון שלו [מנחת שי, רד"ק].
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות באשר לסיבה שבגללה זוכה צבא גוג לקבורה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקבורה נעשית מטעמים פרקטיים לחלוטין. ריבוי החללים העצום יטמא את הארץ ויעפש את האוויר, ולכן הם לא יזכו לקבורת כבוד אישית, אלא יושלכו יחד אל תוך חפירה אחת ענקית רק כדי לטהר את הארץ מהסירחון והטומאה [מלבי"ם, אברבנאל]. מנגד, גישה מדרשית רואה בקבורה זו שכר היסטורי לגוג. מכיוון שגוג הוא מזרעו של יפת, אשר נהג בכבוד וכיסה את ערוות אביו נוח, ה' גומל לצאצאיו מידה כנגד מידה ודואג שגופותיהם יכוסו באדמה ויזכו לקבורה [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה].
מיקום הקבורה נקבע בגֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, כלומר בעמק הנמצא ממזרח לים. חלק מהפרשנים מזהים ים זה כימת הכנרת (ים גינוסר), ומסבירים שמדובר בעמק שבו נהגו עוברי אורח לחלוף בקביעות כדי להביא פירות מאזור זה [רש"י, רד"ק]. אחרים סבורים שמדובר בעמק הממוקם בין הים התיכון להר ציון שבירושלים [מלבי"ם, אברבנאל], או סמוך לים התיכון עצמו [ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת־הָעֹבְרִים, המילה וְחֹסֶמֶת משמעותה סתימה וסגירה [מצודת ציון]. הפרשנים מציעים שני הסברים לאופן שבו תיחסם הדרך: הגישה הראשונה מסבירה כי החסימה היא פיזית – כמות הפגרים העצומה תמלא את העמק רחב הידיים, לא תותיר מקום פנוי, ותסגור לחלוטין את מעבר ההולכים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת שהחסימה היא חושית – הצחנה הנוראה שתעלה מהגופות הרקובות תאלץ את עוברי האורח לחסום ולסתום את אפם ופיהם, מה שימנע מהם להתקרב לאזור [רש"י, רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה].
בעקבות חסימת הדרך והמטרד הקשה, ייאלצו בני ישראל להתאסף ולקבור את כל החללים [רש"י, צאינה וראינה]. לאחר מכן, ייקרא שם המקום גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג, על שם המוני חייליו של גוג שנקברו בו [מצודת דוד].