בעקבות האירועים הגדולים, מתחולל שינוי תודעתי עמוק בקרב העם, וההכרה בהשגחה האלוהית הופכת למוחלטת וקבועה. ידיעה זו אינה רק הבנה שכלית, אלא התגלות מעשית של קשר בלתי ניתן לניתוק.
ההבנה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מבטאת התעלות רוחנית שבה בני ישראל משלימים את אמונתם וחדלים מלטעות באמונות זרות [אברבנאל]. הכרה זו נובעת מתוך גילוי ההשגחה הנסית והישירה של ה' עליהם [מלבי"ם], ומתוך ההבנה שהוא מושיע אותם מידי אויביהם ופורש עליהם את חסותו המלאה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
התמורה הרוחנית והביטחונית הזו מתרחשת מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה, כלומר מאותו זמן ולהלן [מצודת ציון]. משמעות הדבר היא הבטחה נצחית: מאותו רגע ואילך, ה' לעולם לא יעזוב עוד את ישראל בידי האומות, ומתוך כך תתקבע ידיעתם שהוא אלוהיהם לנצח [מצודת דוד]. מבחינה לשונית, השימוש בצירוף מִן־הַיּוֹם מהווה סימן היכר ייחודי לספר יחזקאל, המבדיל אותו מניסוחים דומים בספר שמואל שבהם נכתב "מהיום" [רד"ק].