מפלתם של אויבי ישראל בארץ מביאה לקצו של מצב ארוך ומתמשך של גלות, ומובילה להכרה עולמית בגדולת ה' [ביאור שטיינזלץ]. וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ – ה' יפרסם את שמו בתוך עם ישראל [מצודת דוד], ויגלה להם כי הנהגתו אותם אינה טבעית רגילה, אלא הנהגה ניסית והשגחית המרוממת אותם מעל חוקי הטבע [מלבי"ם].
בעקבות גילוי זה מצהיר ה': וְלֹא־אַחֵל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד. המילה אַחֵל משמעותה חילול [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והכוונה היא שה' לא יניח עוד לשמו להיות מְחוּלָל [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי שפלותם של ישראל וגלותם הארוכה מהווים חילול השם כלפי חוץ. כאשר עם ישראל מושפל בגלות, הגויים לועגים ואומרים כי לה' אין כוח להציל את עמו מידם [רש"י, צאינה וראינה]. התמשכות הגלות יוצרת מצב שבו נראה כאילו ה' בעצמו מחלל את שמו [רד"ק], שכן ישראל קשורים בשמו של ה' ומפלתם משליכה על כבודו.
מפלת האויבים תהפוך את המצב מיסודו [ביאור שטיינזלץ], וכך וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. אומות העולם יכירו בכך שה' שוכן בתוך עם ישראל [מצודת דוד] ומנהיג אותם בהשגחה ניסית וגלויה [מלבי"ם].