העונש על צבאות גוג אינו מסתכם במפלתם בשדה הקרב בארץ ישראל, אלא מתרחב ופוגע גם במדינות המוצא שלהם. הצירוף וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמָגוֹג מלמד כי הפגיעה תגיע אל ארצו של גוג עצמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מהותה של אש זו מתפרשת בכמה אופנים: יש המסבירים כי זוהי אש נצחית [צאינה וראינה], או כינוי למגפה וכיליון [מלבי"ם]. גישה אחרת מציעה שתי אפשרויות: תיאור מטאפורי של השמדה מוחלטת המכלה אותם כמו אש, או אש ממשית כפשוטה [רד"ק].
הפגיעה תתרחב גם אל וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח, שהם העמים והצבאות שהצטרפו למלחמתו של גוג [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עמים אלו יושבים באזורים מבודדים ומופרדים משאר בני האדם [מלבי"ם], והם חשו מוגנים, בטוחים ושלווים בארצותיהם הרחוקות [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מטרת הענישה חובקת הכל מבוטאת במילים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'. בעקבות המכה שתנחת עליהם בביתם, יכירו גם העמים המרוחקים הללו בגדולת ה' [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה], ויבינו כי הוא נאמן לקיים את דברו [מצודת דוד].