סעודה עצומה מוכנה עבור העופות וחיות השדה, המוזמנים לאכול מבשרם של צבאות האויב שנפלו במלחמה. תיאור השפע בסעודה זו בא לידי ביטוי בביטוי וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי, שכן גם לאחר שהחיות יסיימו את סעודתן וישבעו, ה"שולחן" יישאר ערוך ומלא בשפע של בשר מיתר החללים הרבים שעוד ייוותרו [מלבי"ם].
המוזמנים לסעודה יאכלו בשר סוּס וָרֶכֶב, כלומר ישבעו מן הסוסים שקרסו בקרב ומאלו שרכבו עליהם [מצודת דוד], כאשר המילה וָרֶכֶב מכוונת ספציפית לאנשי הרכב [ביאור שטיינזלץ]. המשך הפירוט המזכיר גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה אינו מוסיף קבוצות חדשות, אלא מהווה כפל לשון שנועד להדגשה כדרך המליצה הפיוטית [מצודת דוד].