התבוסה הצבאית מתוארת דרך אובדן השליטה בכלי הנשק, תוך פירוט מדויק של אופן השימוש בחץ וקשת. הפרשנים מסכימים כי התיאור משקף את חלוקת התפקידים הטבעית בין הידיים בשעת הלחימה: המילה קַשְׁתְּךָ מתייחסת לקשת עצמה שאותה אוחז הלוחם בידו השמאלית, ולכן נאמר מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ. לעומת זאת, הפעולות הדורשות כוח ומיומנות, כמו הנחת החץ, מתיחת היתר בחוזקה וכיוון הפגיעה, נעשות באמצעות היד הימנית והחזקה, ולכן נאמר וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
המילים וְהִכֵּיתִי ו-אַפִּיל מתארות את פעולתו של ה', שיכה בקשת ויגרום לה ולחצים להישמט וליפול מידי הלוחמים. המשמעות הפנימית של תיאור זה היא שכלי המלחמה לא יועילו כלל לאויב במערכה והוא לא יצליח בעזרתם, עד שייחשבו חסרי ערך כאילו אינם קיימים כלל [רד"ק, מצודת דוד].
מבחינה נוסחית, המילה שְׂמֹאולֶךָ נכתבת בספרים המדויקים, בכתבי היד ובדפוסים הישנים בכתיב מלא, הכולל גם את האות אל"ף וגם את האות וי"ו [מנחת שי].