מבצע טיהור הארץ לאחר המלחמה הגדולה דורש מאמץ משולב וקפדני, שבו משתתפים הן עוברי אורח והן צוותי קבורה ייעודיים. התהליך מתרחש בתום שבעה חודשים, ולכן השרידים שנותרו בשטח הם עצמות בלבד, ללא בשר [מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים ועברו העברים בארץ מתייחסות להולכי דרכים רגילים החולפים באזור [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. לעומת זאת, יש הסבורים כי מדובר באנשים שזהו תפקידם המוגדר – לסייר במיוחד כדי לחפש עצמות אדם ולסמן אותן [ביאור שטיינזלץ].
כאשר אדם נתקל בשרידי גופה, נאמר עליו וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. המילה ציון משמעותה סימן או אות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והכוונה היא להנחת אבן בולטת או גל אבנים [רד"ק]. הפרשנים מצביעים על שתי מטרות מרכזיות להצבת הסימן:
הראשונה היא אזהרה והרחקה. הסימן נועד להזהיר הולכי דרכים ואנשים המקפידים על טהרה שלא להתקרב למקום, כדי שלא ייטמאו [רש"י, צאינה וראינה]. בנוסף, הסימן מרחיק אנשים מסכנת מגפה, שכן ההגנה הניסית מפני נגעים פגה לאחר שבעה חודשים [מלבי"ם]. סביב פעולת הסימון אף קיים דיון הלכתי, האם החובה לסמן קברות בציון היא חובה מן התורה או מתקנת חכמים [נחל שורק, חומת אנך].
המטרה השנייה היא מעשית ונועדה להכווין את צוותי הקבורה. הציון מוודא שהעצם לא תכוסה בעפר ותיעלם מעיני המקברים שיגיעו מאוחר יותר [רד"ק], ומאפשר להם למצוא את השרידים בקלות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הסימן נשאר במקומו עד קברו אתו המקברים אל גיא המון גוג. "המקברים" הם אנשים מובדלים וייעודיים לתפקיד זה [רש"י, מצודת דוד], שתפקידם לאסוף את העצמות ולהעבירן אל גיא המון גוג. המילים אל גיא מתפרשות כאן במשמעות של "בתוך הגיא" [רד"ק]. ריכוז כל העצמות במקום הקבורה ההמוני של חללי גוג נועד למנוע מצב שבו הארץ כולה תהיה מלאה בעצמות, וכן כדי להפוך את המקום לגל-עד ולזיכרון לדורות על הגבורה והמעשים שעשה 'ה [רד"ק].