בעקבות המפלה העצומה של צבאות האויב, יחל עידן חדש של שלום וביטחון שבו כלי משחית יומרו לשימוש אזרחי יומיומי. תושבי ישראל, שלא נזקקו לצאת בעצמם למלחמה, יצאו אל שדה הקרב כדי לאסוף את השלל הרב שנותר מאחור [מלבי"ם].
הפסוק מתאר כיצד ישתמשו בכלי המלחמה כחומר בערה. הפרשנים חלוקים בהבנת הכפילות במילים וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ. בעוד שיש הרואים בכך כפל לשון שנועד להדגשה בלבד [רד"ק, מצודת ציון], אחרים מדייקים ומוצאים הבדל מעשי בין הפעולות: וּבִעֲרוּ משמעותו הבערת אש לצורך חימום הבית, ואילו וְהִשִּׂיקוּ מתייחס ספציפית להסקת תנורים לצורך אפייה ובישול [מלבי"ם, רש"י].
האש תוזן מידיות העץ ומחלקי העץ של כלי המשחית השונים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מפרט סוגים שונים של נֶשֶׁק, מונח כללי לכלי זיין [מצודת ציון]: מָגֵן וְצִנָּה, שהיו עשויים לרוב מעץ ומכוסים בעור [ביאור שטיינזלץ]; מַקֵּל יָד, שהוא מעין אלה או כלונס עץ ארוך שבקצהו חוד ברזל, אשר נזרק במטרה להכות באויב [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]; וכן רֹמַח, שהוא חנית הגדולה יותר ממקל היד [מצודת ציון, אברבנאל].
הכמות העצומה של כלי הנשק תספיק כדי להבעיר בהם אש במשך שֶׁבַע שָׁנִים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי נתון זה בא להמחיש את גודלו העצום והמופלג של צבא האויב שניגף, ויש המפרשים כי המספר שבע אינו כפשוטו אלא מספר סמלי המבטא ריבוי עצום [ביאור שטיינזלץ]. שפע העצים שייאספו מכלי הנשק יהיה כה רב, עד שתושבי ישראל לא יצטרכו לצאת ליערות כדי לחטוב עצים, שכן איסוף הנשק הפזור בשטח יהיה קל וזמין הרבה יותר [מלבי"ם, אברבנאל].
מעבר לשימוש בעץ לבערה, ישראל ייקחו את חלקי הברזל של כלי הנשק וייצרו מהם כלים שימושיים, ויאספו רכוש רב מן האומות שבעבר בזזו אותם [מלבי"ם, אברבנאל, צאינה וראינה]. שריפת כלי הנשק מסמלת את העובדה שעם ישראל לא יזדקק עוד לכלי מלחמה, שכן ה' הוא הנלחם להם, ובכך יתגשם החזון שבו אמצעי לחימה מתבטלים מן העולם ומוסבים לצורכי שלום [מלבי"ם].