סעודת הזבח שעורך ה' מתאפיינת בשפע עצום של בשר ודם, המספקים את כל צורכי הסועדים מעל ומעבר לרגיל. הפרשנים מסכימים כי הכתוב מדגיש את הכמות העצומה של המאכל והמשתה המוגשים בסעודה זו, המספיקים כדי להביא את האוכלים לידי שביעה ואת השותים לידי שכרות [מלבי"ם].
המילה חֵלֶב מכוונת לחלק הטוב והשמן ביותר שבבשר [ביאור שטיינזלץ]. אכילה זו תהיה לְשָׂבְעָה, כלומר הסועדים יאכלו מן הבשר השמן עד שיהיו שבעים לחלוטין [מצודת דוד].
השתייה בסעודה מתוארת במילים וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן. תיאור זה נועד להמחיש שיהיה במקום דם בכמות רבה, הרבה מעבר לצורך. הכתוב משתמש כאן בלשון מליצה, ומתאר את הדם כאילו היה יין משכר שהסועדים שותים ממנו עד למצב של שכרות [מצודת דוד].