הפסוק חותם את תיאור קבורתם של צבאות גוג, ומבסס זיכרון עולם למפלתם תוך השלמת טיהור הארץ.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים וְגַם שֵׁם עִיר הֲמוֹנָה מציינות שכשם שגיא הקבורה ייקרא "המון גוג", כך גם עיר סמוכה לאותו גיא תיקרא בשם "המונה", כסמל ולזיכרון עולם לנס הגדול שעשה ה' ולכמות העצומה של חללי גוג ומגוג שנקברו בסמוך לה. [מלבי"ם] מוסיף כי מדובר בעיר שבה נטעו האויבים את אוהליהם, וקריאת השם נועדה גם כדי להזהיר ולהרחיק את העוברים והשבים מעיר טמאה זו. מנגד, [רד"ק] מציע שהעיר הסמוכה עשויה להיות ירושלים עצמה, ומביא גם את תרגום יונתן המפרש את הפסוק כרמז למפלתם של הרוגי העיר הרומית הגדולה והרועשת.
מבחינה לשונית, המילה הֲמוֹנָה מתארת מקום הומה ורועש מרוב אדם. [רש"י] ו-[רד"ק] מדגישים כי האות ה"א בסוף המילה מופיעה ללא מפיק (נקודה פנימית), ולכן אין משמעותה "ההמון שלה", אלא זהו שם עצם המקביל במשמעותו למילה "הומייה".
לגבי סיום הפסוק, וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ, הפרשנים מסבירים כי ברגע שכל העצמות ייטמנו, יושלם תהליך הטיהור [ביאור שטיינזלץ]. ריכוז כל הטומאה והחללים אל מקום אחד מפורסם וידוע, הגיא והעיר הסמוכה לו, מבטיח ששאר חלקי הארץ יהיו נקיים לחלוטין מכל טומאה [מצודת דוד]. [רש"י] מוסיף נדבך מעשי, ומסביר שטיהור הארץ נועד לאפשר לעם ישראל לקיים בבטחה את הלכות הטהרה ולהפריש תרומות ללא חשש. אגב כך, [מנחת שי] מעיר כי מתוך לשונו של רש"י עולה האפשרות שבספר שעמד לפניו היה כתוב "בארץ" באות בי"ת ולא "הארץ", אף על פי שנוסח זה אינו מצוי בספרים המקובלים.