לקראת טיהור הארץ, ה' מזמן את כוחות הטבע לסעודה עצומה. קריאה זו מופנית אל עופות הטרף וחיות הבר, המוזמנים לאכול את חללי צבאות האויב שנפלו. מהלך זה משמש כאמצעי שני לטיהור הארץ [אברבנאל], ומתרחש בטרם קבורת החללים [ביאור שטיינזלץ]. בכך גם מוסבר מדוע בחלוף חודשים ארוכים לא יוותר בשר על עצמות ההרוגים [מלבי"ם].
הכתוב פונה לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף, ביטוי המכוון לכל בעל כנף באשר הוא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תהליך ההגעה של החיות והעופות אל מקום החללים מתואר בשני פעלים המייצגים שלבים שונים: תחילה הִקָּבְצוּ – החיות המפוזרות יתקבצו יחד לקבוצות, ולאחר מכן הֵאָסְפוּ – כולן ייכנסו יחד אל שדה המלחמה [מלבי"ם].
החיות מוזמנות עַל זִבְחִי, מונח המכוון אל המון צבאו של גוג [מצודת דוד]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר במליצה המתארת סעודה גדולה שהכין ה' עבור החיות הטורפות. סעודה זו מוגדרת בתור זֶבַח גָּדוֹל בשל שני היבטים מרכזיים: מבחינה כמותית, מדובר בשפע עצום כיד המלך שיאפשר לחיות לאכול ולשתות עד כדי שובע ושכרון; ומבחינה איכותית, מדובר בבשרם של גיבורים ובדמם של נשיאי הארץ, הנמשלים לבהמות מובחרות ועל כן נחשבים למאכל משובח [מלבי"ם, אברבנאל].