הבטחת הגאולה ומפלת גוג באחרית הימים נחתמות בוודאות מוחלטת, תוך שימוש בלשון עבר לתיאור אירוע עתידי.
הפרשנים מסבירים כי המילים הנה באה ונהייתה מציינות שהגיעה עת הישועה ונבואת מפלת גוג התממשה, וכי הוא היום אשר דברתי מתייחס לאותו זמן ישועה מובטח באחרית הימים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
קושי מרכזי שעולה מן הפסוק הוא השימוש בלשון עבר לתיאור התרחשות עתידית ורחוקה. כדי ליישב זאת, מוסבר כי מאחר שמדובר בנבואה לזמן רחוק של אורך הגלות, הראה אותה ה' ליחזקאל כאילו כבר יצאה אל הפועל. הביטוי נאם ה' מלמד שברגע שה' גוזר ומדבר את הדבר, הוא נחשב כאילו כבר נעשה במציאות, שכן מי שעתיד לאבד נחשב כאבוד כבר עתה [אברבנאל, נחל שורק, חומת אנך].
מנגד, יש המדגישים את טבעו הנסתר של יום זה. יום זה מיועד, סתום וחתום, ומועדו לא נודע לשום נביא. לפיכך, הוא עדיין אינו קיים במציאות בפועל, ורק בעת שבה יתרחש האירוע עצמו, הוא ייצא מן הכוח אל הפועל, ואז יוכר ויירשם במציאות כיום שעליו דיבר ה' [מלבי"ם].