בראשית, פרק י״ב, פסוק י״ט

פרעה נוזף באברהם וקובל לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, שכן אברהם הפיץ זאת ברבים ושתק גם כאשר שרה נלקחה לארמון. המלך מצטדק ומבהיר כי במעשהו וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה לא התכוון לנהוג בה בזנות, אלא לחלוק לה כבוד ולהמליכה, צעד שלדעתו אברהם היה אמור לראות כזכות גדולה. כעת הוא מכריז וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ ומחזיר אותה ללא שנגע בה, לאחר שה' הגן עליה והכה אותו בנגעים קשים שמנעו ממנו פיזית להתקרב אליה. לבסוף, פרעה מגרש את אברהם בציווי המיידי וההחלטי קַח וָלֵךְ, מתוך פחד מהשגחת ה', חשש שהמצרים שטופי הזימה יחטאו בשרה, ופגיעה בכבודו המלכותי. אברהם מקבל את התוכחה בשתיקה, משום שחש ייסורי מצפון על התסבוכת שגרמו דבריו ומשום שפרעה דחק בו לצאת מיד ולא הותיר לו פתח לענות.