בראשית, פרק י״ב, פסוק ד׳

מיד עם הישמע הציווי האלוהי וַיֵּלֶךְ אַבְרָם בזריזות, ללא היסוס או התארגנות, ועזב את סביבתו גם מבחינה מחשבתית ורוחנית. הוא יצא ליעד לא ידוע כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', כלומר מתוך ציות לצו הנוקשה ולשם שמים בלבד, ולא כדי לזכות בהבטחות ובשכר. אל המסע הצטרף אחיינו שגדל כבן חסותו, אך וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט מיוזמתו האישית וכמלווה משני וטפל שלא הגיע למדרגתו הרוחנית של דודו. ציון גילו, וְאַבְרָם בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן, מדגיש את מסירותו לנדוד לעת זקנה ולעזוב את אביו שעודנו בחיים, ויש הרואים בגיל זה ציון ליציאתו השנייה והסופית מן העיר או לרגע שבו הגיע לשלמות רוחנית ושנותיו נחשבו לו לראשונה לחיים של ממש.