בראשית, פרק י״ב, פסוק ה׳

יציאת אברם מחרן מהווה ניתוק מוחלט מעברו והליכה אל ייעודו הרוחני. הפעולה וַיִּקַּח מלמדת על מנהיגותו, שכן הוא נדרש לפייס את שרי לצאת עמו, וצירף תחת רשותו אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו שאותו קירב אליו מתוך חיבה. אברם עקר ממקומו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, שכלל את כל המקנה והמטלטלין, מתוך ביטחון מלא בה' שלא יזדקק לשוב לאחור, יחד עם וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, ביטוי המכוון לעבדים שקנו או לאנשים שקירבו לאמונת הייחוד ונחשב הדבר כאילו בראו אותם. הכפילות במילים וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן מדגישה את נחרצותם להגיע ללא עיכוב לארץ שהייתה מסוגלת לעבודת ה', תוך קיום רצונו מתחילת המסע ועד סופו.