בראשית, פרק י״ב, פסוק ו׳

מסעו של אברם אינו רק נדודים, אלא פעולה נבואית שנועדה לקבע את ההבטחה האלוהית ולהפגין בעלות על הארץ. כאשר הכתוב מציין כי וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, הכוונה היא שנכנס לתוכה ממש והתהלך בה בביטחון תחת השגחת ה', עד לקבלת אות היכן לעצור. הוא הגיע עַד מְקוֹם שְׁכֶם, שטח פתוח שנקרא על שם העיר שעתידה להיבנות בו, כדי להחזיק במקום רוחנית לפני כיבושו בעתיד ולהתפלל על צאצאיו. משם המשיך עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, עץ גדול ששימש כציון דרך או מישור בבעלות אדם בשם זה, מקום המרמז גם על קבלת התורה שתהווה תנאי לירושת הארץ. התורה מדגישה כי וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ כדי להמחיש את הסכנה שריחפה על אברם מפני אומה חזקה זו, ולהבהיר כי ה' הוא הריבון המפקיע את הארץ מידי הכובש הכנעני ומבטיח אותה לאברם.