יצא לכם פעם לטייל במקום חדש לגמרי ולחשוב מה יקרה בו בעתיד? המסע הראשון של אברם בארץ ישראל לא היה סתם טיול. כל צעד שלו היה חשוב, כי המעשים של האבות הם סימן למה שיקרה לילדים ולנכדים שלהם. כשאברם הלך לאורכה ולרוחבה של הארץ, זה היה כאילו הוא מסייר בשדה שהוא קנה, כדי להראות שהמקום הזה שייך לו. המילים וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ מלמדות אותנו שהוא ממש נכנס לתוך הארץ ונדד בה עם הרבה כבשים ופרות. זה היה נס גדול שאף אחד מיושבי הארץ לא פגע בו ולא הפריע לו לרעות את הצאן שלו.
התחנה הראשונה שלו הייתה עַד מְקוֹם שְׁכֶם. למה קוראים לזה "מקום שכם" ולא "העיר שכם"? כי באותו זמן העיר עדיין לא הייתה קיימת בכלל. אברם הגיע לשטח הפתוח שבו העיר תיבנה בעתיד. הוא ידע ברוח הקודש שבעתיד הנכדים שלו יצטרכו להתמודד שם מול אויבים, והוא הגיע לשם במיוחד כדי להתפלל לה' שישמור עליהם ויציל אותם.
משם הוא המשיך עַד אֵלוֹן מוֹרֶה. המקום הזה נקרא כך בגלל עץ ענק ועתיק מאוד שצמח שם, עץ כל כך גדול שכולם הכירו אותו והוא שימש כסימן דרך למטיילים.
בסוף מסופר לנו וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. באותם ימים שלט בארץ עם חזק שנקרא העם הכנעני, ואברם היה נתון בסכנה. אבל התורה מספרת לנו את זה כדי להראות שכבר מאז, כשהארץ נשלטה על ידי עם אחר, היא הובטחה לאברם. ה' הוא בורא העולם, וכל הארץ שלו, ולכן הוא יכול להחליט לתת אותה למי שהוא בוחר. ה' שמר על אברם, הסיר את הפחד מליבו, והבטיח לו שהארץ הזו תהיה שייכת למשפחה שלו.