תארו לעצמכם שאתם צריכים לעזוב את הבית שלכם, לארוז את כל החפצים ולנסוע לארץ רחוקה שמעולם לא הייתם בה. זה בדיוק מה שאברם עשה. הוא לא סתם עבר דירה, אלא עזב את העבר שלו כדי להתחיל חיים חדשים של אמונה.
המילה וַיִּקַּח מלמדת אותנו שאברם התנהג כמנהיג ודאג קודם כל למשפחה שלו. הוא דיבר בעדינות עם שרי אשתו כדי שתשמח לצאת איתו לדרך, ורק אחר כך צירף את לוט. אברם ושרי לקחו איתם וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ. בדרך כלל, כשאנשים עוברים לארץ חדשה, הם משאירים חלק מהדברים שלהם מאחור עד שיתרגלו למקום. אבל אברם סמך על ה' בלב שלם. הוא לקח את הכל כי הוא ידע שהוא הולך בדרך הנכונה ולא יצטרך לחזור. יחד עם זאת, אנחנו לומדים שאברם היה אחראי ושמר היטב על מה שהיה שייך לו ולשרי.
הם לא נסעו לבד. הצטרפו אליהם גם אנשים שעליהם נאמר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. מי היו האנשים האלו? אלו היו עוזרים שהם צירפו אליהם, וגם אנשים רבים שאברם ושרי לימדו אותם להאמין בה'. אברם ושרי אהבו ללמד אחרים, וכשאנחנו מלמדים מישהו דרך טובה ומשמחים אותו, זה נחשב ממש כאילו עזרנו לו להיוולד מחדש.
המסע שלהם מתואר במילים וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. למה הם כיוונו את הדרך דווקא לשם? ארץ כנען הייתה מקום מיוחד וטהור שהתאים מאוד להתקרב לה'. המילים האלו בתוך הפסוק חוזרות על עצמן כדי להראות לנו כמה הם היו נחושים. בניגוד לאנשים אחרים שאולי היו עוצרים ונשארים באמצע הדרך, אברם ומשפחתו הלכו ישר אל המטרה, בלי שום עיכובים, מתוך רצון לעשות בדיוק את מה שה' ביקש מהם.