בראשית, פרק י״ד, פסוק י״ד

אברם מתעלם ממריבות העבר ויוצא להציל את לוט, המכונה אָחִיו כדי להדגיש את מסירותו ואהבתו אליו. לקראת הקרב מתואר כי אברם וַיָּרֶק את אנשיו, פעולה שמשמעותה חימוש והוצאתם לשדה הקרב, או לחלופין סינון הצבא והכנתו הרוחנית. הלוחמים הם חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, בין אם מדובר במשרתים שאומנו בלחימה ובין אם בתלמידים שחינך בדרך ה', ומספרם המועט עומד על שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת איש כהשתדלות טבעית המסתמכת על עזרת ה'. המרדף נמשך עַד־דָּן, מקום שנקרא כך בנבואה, ושם תשש כוחו של אברם כאשר חזה כי צאצאיו עתידים לעבוד במקום זה עבודה זרה.