בראשית, פרק י״ד, פסוק י״ח

וּמַלְכִּי־צֶדֶק, תואר כבוד המזוהה במסורת עם שם בן נח, מולך על העיר שָׁלֵם, היא ירושלים, אף שיש הסבורים כי מדובר במחוז אחר. הוא הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן כדי לארח את החיילים העייפים, להוכיח שאין בלבו טינה על הריגת צאצאיו במלחמה, ולספק לאברהם מזון שיאפשר לו שלא ליהנות משלל סדום. נדיבות זו, שעמדה בניגוד למלך סדום שניגש בידיים ריקות, שימשה גם רמז נבואי למנחות ולנסכים שעתידים בני אברהם להקריב. הכתוב מוסיף כי וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, כלומר משרת נאמן של ה' בתקופה שבה עמים אחרים עבדו לכוחות הטבע. עם זאת, המילה "והוא" מדגישה שרק הוא שימש בתפקיד, שכן הכהונה ניטלה מזרעו והועברה לאברהם לאחר שמלכי צדק הקדים לברך אותו לפני שבירך את ה'.