פגישה היסטורית ורוחנית יוצאת דופן מתרחשת עם שובו של אברהם עטור ניצחון משדה הקרב. מול מלך סדום שניגש אליו בידיים ריקות, מופיעה דמות הוד מסתורית המקבלת את פניו בנדיבות ובברכה, ומסמלת את החיבור העתידי בין עם ישראל, העיר ירושלים ועבודת המקדש.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם וּמַלְכִּי־צֶדֶק אינו מציין רק שם פרטי, אלא תואר כבוד ייחודי שפירושו מלך של מקום הצדק. בדומה לתואר "פרעה" במצרים, כך נהגו להיקרא מלכי אזור זה [רלב"ג, שד"ל, ביאור יש"ר]. מסורת חז"ל המקובלת על מרבית המפרשים מזהה את מלכי צדק עם שם בן נח, אשר שרד מאז ימי המבול והמשיך להפיץ את האמונה באל אחד [רש"י, רמב"ן, רד"ק, ואחרים].
המקום שעליו הוא מולך, שָׁלֵם, מזוהה על ידי רוב מוחלט של הפרשנים כירושלים, כפי שמופיע בספר תהלים "ויהי בשלם סכו" [אבן עזרא, רמב"ן, רד"ק]. ירושלים נחשבה מאז ומתמיד למבחר המקומות, הממוקמת באמצע היישוב ומכוונת כנגד בית המקדש של מעלה, ולכן היא מקיאה מתוכה עוברי עבירה ומצדיקה את יושביה [רמב"ן, רד"ק]. מנגד, יש המציעים כי שלם היא עיר אחרת באזור בית שאן, או שזהו שם של מחוז רחב שכלל בתוכו מספר ערים ובהן ירושלים [שד"ל, מחוקקי יהודה].
הפעולה של הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן מוסברת במספר רבדים. ברמה המעשית, זהו מנהג הכנסת אורחים פשוט וראוי כלפי חיילים עייפים ורעבים השבים מן המלחמה [ספורנו, רד"ק, שד"ל, רש"י]. ברמה האישית, מלכי צדק ביקש להראות לאברהם שאין בלבו עליו טינה על כך שהרג במלחמה את כדרלעומר, מלך עילם, שהיה מצאצאיו של שם בן נח [רש"י, מזרחי, גור אריה].
מעבר לכך, הפרשנים מוצאים כאן משמעות סמלית עמוקה. הלחם והיין אינם רק מזון, אלא רמז נבואי למנחות ולנסכים שעתידים בניו של אברהם להקריב על גבי המזבח בירושלים [רש"י, מזרחי, דעת זקנים]. הוצאת המזון נועדה גם להדגיש את ההבדל התהומי בין מלכי צדק הצדיק, שטרח ובא לקראת אברהם בנדיבות, לבין מלך סדום הרשע שיצא לקראתו בידיים ריקות [אור החיים]. יתרה מזאת, התורה מציינת עובדה זו כדי להוכיח שאברהם אכן עמד בדיבורו שלא לקחת מאומה משלל סדום, שכן הוא ואנשיו ניזונו מן הלחם והיין שהביא מלכי צדק [רשב"ם, חזקוני].
בסיום הפסוק נאמר וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. משמעות המילה "כהן" כאן היא משרת ועובד [אבן עזרא, רבנו בחיי, נתינה לגר]. בתקופה שבה עמים רבים עבדו למלאכים ולכוחות טבע שונים שכונו "אלים", מלכי צדק התייחד בכך שעבד את ה׳ לבדו, שהוא התקיף והגבוה על כל הגבוהים [רמב"ן, רד"ק, העמק דבר, שד"ל].
אולם, תואר הכהונה של מלכי צדק לא האריך ימים. הפרשנים מציינים כי הכהונה הייתה אמורה להישאר בידיו ובידי זרעו, אך מכיוון שבהמשך המפגש הוא טעה והקדים את ברכתו לאברהם לפני שבירך את ה׳, ניטלה ממנו הכהונה והועברה לאברהם ולזרעו לנצח. לכן הפסוק מדגיש "והוא כהן" – הוא עצמו היה כהן, אך זרעו כבר לא ימשיך בתפקיד זה [תורה תמימה, אור החיים, דעת זקנים].