מסע צבאי נרחב של אימפריות המזרח יוצא לדרך במטרה לדכא מרידה אזורית של שליטים מקומיים. הכתוב מציין כי וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה למרד של מלכי הכיכר בשלטון הזר, הגיעה שעת ההכרעה [רש"י, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, כאשר כדרלעומר מוזכר ראשון משום שהוא היה יוזם המהלך והמנהיג בפועל, ואליו נלוו שלושת המלכים בעלי בריתו שהוזכרו קודם לכן [רש"י, ספורנו].
חלף התקפה ישירה על סדום ובנותיה, צבאות המזרח עורכים מסע כיבושים שיטתי ומקדים נגד עמים שכנים. יש המסבירים כי המלכים תקפו אומות אלו מחשש שיחברו ויעזרו למלכי סדום המורדים [מלבי"ם], או משום שארצות אלו היו שייכות אף הן לאותם מלכים מורדים [בכור שור]. דעה אחרת גורסת כי מטרתם המקורית של המלכים הייתה מלחמה בעמים אלו בלבד, ורק בדרכם חזרה התנפל עליהם מלך סדום במטרה לבוז את שללם [שד"ל].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפירוט הנרחב של העמים והערים שנכבשו אינו רק תיאור היסטורי, אלא נועד להעצים את כוחם וגבורתם של ארבעת המלכים. הכתוב מדגיש כי הם הצליחו להכניע אומות של ענקים וגיבורים אגדיים שישבו בערים מבוצרות. מתוך הבנת עוצמתם הבלתי מעורערת של המלכים הללו, מתעצמת גבורתו של אברהם אבינו, אשר במעט אנשים ובתחבולות מלחמה הצליח לנצח את אותן אימפריות אדירות כדי להציל את בן אחיו.
הפסוק מפרט את שרשרת הניצחונות על אותם עמים מטילי אימה: תחילה וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים, עם של ענקים שעצם המראה שלהם היה גורם ללב הרואים אותם למות בקרבם מרוב פחד, כאילו ראו מתים [אבן עזרא]. המילה "רפאים" נכתבה ללא ה"א הידיעה, ויש שלמדו מכך שלא כל הרפאים הושמדו במלחמה זו, שהרי עוג מלך הבשן שרד [ברכת אשר]. ניצחון זה התרחש בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, אזור מבוצר הממוקם בעמק עמוק בין שני הרים גבוהים דמויי קרניים, שמפאת גובהם השמש כמעט ולא זרחה בו [רד"ק, מחוקקי יהודה].
לאחר מכן הכה הצבא וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם. הפרשנים מסכימים כי "הזוזים" הם למעשה ה"זמזומים" המוזכרים בספר דברים, אומה של ענקים שישבה באזור שהפך לימים לארץ בני עמון. הם הובסו במקום ששמו "הָם" [שטיינזלץ, אם למקרא]. לבסוף הכו וְאֵת הָאֵימִים, גיבורים ששמם מעיד על האימה העצומה שהטילו על סביבתם [אבן עזרא, רבנו בחיי], והם הוכנעו בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם, כלומר באזור המישור של העיר קריתים, מחוז שהפך בהמשך לארץ מואב [רבנו בחיי, מלבי"ם].
מעבר להדגשת גבורת אברהם, ישנם פרשנים המצביעים על רובדים נוספים בתיאור המלחמה. גישה אחת מסבירה כי הפירוט נועד לבסס את זכות הירושה של קרובי אברהם: מכיוון שאברהם ניצח את ארבעת המלכים, הוא קנה זכות משפטית על כל השטחים שהם כבשו, וממנו ירשו בני לוט (עמון ומואב) ועשו את ארצותיהם כדין [הכתב והקבלה]. גישה אחרת רואה במהלך זה התערבות אלוהית מוקדמת: הבאת המלכים מהמזרח נועדה להחליש ולהעניש את העמים הכנעניים הללו על חטאיהם, כהכנה לכיבוש הארץ העתידי על ידי עם ישראל [ביאור יש"ר]. לבסוף, יש המוצאים בפסוק רמז היסטורי: ציון השנה הארבע-עשרה רומז שכשם שאומות אלו נפלו בידי אברהם, כך בעתיד, בשנת ארבע-עשרה למלכות חזקיהו, יבוא סנחריב עם צבאותיו וייפול בידי ישראל [קיצור בעל הטורים].