לאחר ניצחון פלאי ומרדף ממושך, המפה הפוליטית של האזור משתנה מן הקצה אל הקצה. אברם, שחוזר כמנצח הבלתי מעורער, פוגש את מלך סדום המוכה והמרוט, המבקש לשאת ולתת עמו על השבת אנשיו ורכושו [ביאור שטיינזלץ]. מלך סדום, שהיה מוקד המרד המקורי שבעטיו פרצה המלחמה, ניצל מבורות החימר שבהם הסתתר, ויוצא כעת לבדו כדי להקביל את פני אברם [חזקוני]. המרדף אחר המלכים ארך מספר ימים, מה שהעניק למלך סדום שהות לצאת מהבור, לשוב לביתו, ולהתארגן לקראת פגישה רשמית זו [העמק דבר].
המפגש מתקיים אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ. מבחינה גיאוגרפית, הפרשנים מסכימים כי מדובר במישור ישר ופתוח, שפונה לחלוטין מאבנים, עצים ומכשולים [רש"י, רד"ק, ביאור יש"ר]. בשל היותו מישור חלק ורחב ידיים, המקום שימש כאצטדיון ומסלול מרוצים ייעודי שבו המלך ופרשיו היו מאמנים ובוחנים את סוסיהם [רד"ק, רש"י, נתינה לגר, צפנת פענח]. שם, סמוך לירושלים, עצר אברם לנוח עם אנשיו [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
מעבר לתיאור הפיזי, לשם עֵמֶק שָׁוֵה ישנה משמעות היסטורית וסמלית עמוקה. הגישה המרכזית במדרש היא שזהו העמק שבו כל אומות העולם "הושוו" – כלומר, הגיעו להסכמה פה אחד – והכתירו את אברם למלך ולנשיא ה׳ עליהם [רש"י, אלשיך]. מסורת זו בדבר המלכתו של אברם על ידי האומות הייתה מפורסמת מאוד גם בעת העתיקה [אם למקרא, ברכת אשר].
הופעתו של מלך סדום שופכת אור על אופיו, במיוחד על רקע הניגוד החריף בינו לבין מלכי צדק מלך שלם, המופיע מיד בהמשך. מלך סדום, שחייב לאברם את חייו ואת ממלכתו, לא נחלץ לעזרתו במלחמה. הוא מופיע רק לאחר הניצחון, ניגש אל אברם כביכול כשווה אל שווה ב"עמק המלך", אך מגיע בידיים ריקות. אין בו אפילו את נימוסי הכרת הטוב הבסיסיים כדי להציע פת לחם ומים ללוחמים העייפים, בניגוד מוחלט למלכי צדק שהגיע ללא כל התחייבות מוקדמת והוציא לקראתם לחם ויין. התנהלות זו מדגישה את הפער שבין האנוכיות הקיצונית של סדום לבין החסד והצדק של שלם [רש"ר הירש, אלשיך].
הפרשנים מסבירים מדוע נקטע סיפורו של מלך סדום בפסוקים הבאים לטובת תיאור פועלו של מלכי צדק. מלך סדום, שהכיר את נדיבותו המפורסמת של אברם, בחר תחילה לשתוק. הוא קיווה שאברם יוותר על הרכוש מיוזמתו וישיב לו הכל ללא בקשה. אולם, כאשר הופיע מלכי צדק ואברם הפריש לו מעשר מן השלל, הבין מלך סדום שאברם נוהג ברכוש מנהג בעלים וזוכה בו כדין. מתוך חשש שיאבד הכל, הוא מיהר לשבור את שתיקתו וביקש לפחות את השבת הנפשות [פני דוד]. נוסף על כך, קטיעת הרצף נועדה להבהיר כי אברם ואנשיו סעדו מלחמו של מלכי צדק, כדי שלגלגנים לא יוכלו לטעון שאברם ניזון משלל סדום שאותו סירב לאחר מכן לקחת [פענח רזא].