יצא לכם פעם לחשוב איך הייתם מודים למישהו שהציל אתכם מסכנה גדולה? אחרי שאברם מנצח במלחמה ניצחון פלאי ורודף אחרי האויבים, הוא חוזר כמנצח. מלך סדום, שהצליח להינצל ולהסתתר בבור בזמן המלחמה, יוצא עכשיו לקראתו כדי להיפגש איתו. הם נפגשים במקום שנקרא עֵמֶק שָׁוֵה שהוא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. המקום הזה היה מישור גדול, חלק ופתוח לגמרי, בלי אבנים או עצים, שבו המלך והפרשים שלו היו רוכבים ומאמנים את הסוסים שלהם. אבל יש לשם הזה גם משמעות מיוחדת: זה היה העמק שבו כל העמים השוו את הדעות שלהם, כלומר הסכימו פה אחד, והחליטו להמליך את אברם לנשיא של ה׳ עליהם.
למרות שאברם ממש הציל את מלך סדום ואת האנשים שלו, המלך הזה מגיע לפגישה בידיים ריקות. הוא אפילו לא מציע קצת לחם ומים ללוחמים העייפים של אברם. הוא פשוט שותק ומקווה שאברם יוותר על כל הרכוש שניצל במלחמה ויחזיר לו אותו מעצמו. ההתנהגות הזו מראה כמה מלך סדום חשב רק על עצמו ולא ידע להכיר תודה.
בגלל זה, התורה עוצרת לרגע את הסיפור שלו ומספרת לנו מיד אחר כך על מלך אחר וטוב, שיצא לקראת אברם בלב רחב והביא לו אוכל ושתייה. כך אנחנו מבינים שאברם והאנשים שלו אכלו מאדם טוב עין, ולא היו צריכים לקחת שום דבר מהרכוש של סדום. רק כשמלך סדום ראה שאברם מתחיל לחלק חלק מהרכוש לאותו מלך טוב, הוא נבהל, שבר את השתיקה שלו וביקש מאברם שיחזיר לו לפחות את האנשים שניצלו.