מפגש היסטורי זה, המתרחש לאחר הניצחון הפלאי במלחמה, מוליד ברכה ייחודית המגדירה מחדש את הקשר שבין ה', האדם והבריאה. הברכה משלבת בין הודאה על הצלה פיזית לבין הכרה רוחנית עמוקה במלכות ה' בעולם.
הפסוק פותח בכפילות וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר. הפרשנים מסבירים כי תחילה העניק מלכי צדק לאברם ברכה אישית וגופנית על כך שנידב עצמו להציל את קרובו ושיצא בשלום מן הקרב, ורק לאחר מכן הוסיף את הברכה הרוחנית המפורטת בהמשך הפסוק [אור החיים, חזקוני]. אברם הסכים לקבל את הברכה משום שמלכי צדק שימש ככהן לאל עליון [ביאור שטיינזלץ].
בחירת המילים בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן מעוררת דיון נרחב, שכן מלכי צדק הקדים את ברכת אברם לברכת ה' (המופיעה בפסוק הבא). גישה אחת רואה בכך חטא של הקדמת העבד לרבו, שבגינו נענש מלכי צדק, והכהונה ניטלה ממנו והועברה לאברם [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. מנגד, יש המלמדים זכות על סדר הדברים: אברם נלחם את מלחמות ה', ולכן ראוי היה לשבח אותו תחילה [צרור המור]. יתרה מכך, הברכה לאברם היא למעשה ברכה לה', שכן בניגוד לשאר אומות העולם שהיו מייחסים את הניצחון לעוצם ידם או לאליליהם, אברם יודה לה' ויפרסם את שמו, כך שהשפע שיירד אליו יביא בהכרח לקידוש שם שמים [אדרת אליהו]. משמעות המילה "לאל" אינה בהכרח מופנית מאת ה', אלא מתארת את אברם כמי שמבורך משום שהוא פועל למען ה' ומקדם את רצונו בעולם [רש"ר הירש], או כהצהרה שאברם מבורך בזכות עצמו, עוד בטרם ברכתו של מלכי צדק [ספורנו].
המילה קֹנֵה זוכה למספר פירושים, והגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים נחלקת לשלושה כיוונים:
- לשון עשייה ויצירה: ה' הוא בורא השמים והארץ מאין ליש. עצם עשייתם ויצירתם הופכת אותם לקניינו [רש"י, רד"ק, ביאור יש"ר, אם למקרא].
- לשון בעלות ושליטה מוחלטת: ה' לא רק ברא את העולם בעבר, אלא הוא הבעלים והאדון המנהיג אותו בכל רגע נתון, והכל סר למשמעתו [רמב"ן, ספורנו, מלבי"ם, גור אריה, רש"ר הירש].
- לשון תיקון והכנה: ה' מעמיד את הבריאה על מכונה וסדרה הראוי, ומונע ממנה להתקלקל [הכתב והקבלה]. מלכי צדק השתמש בביטוי זה דווקא משום שראה בימיו עולם שנחרב ונבנה מחדש [חזקוני].
רובד פרשני נוסף קושר את הביטוי קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ ישירות לפועלו של אברם. עד ימיו של אברם, ה' נקרא רק "אל עליון", שכן מלכותו הוכרה רק בשמים, בעוד האנושות חטאה והרחיקה את השכינה מן הארץ. אברם, על ידי מסירות נפשו והכרזת שם ה' בעולם, "הקנה" את השמים והארץ לה' וחיבר מחדש את ההשגחה העליונה לתחתונים. במובן זה, בזכות אברם מתקיים העולם, והוא הפך לשותף לקב"ה במעשה בראשית [כלי יקר, אור החיים, העמק דבר, אלשיך, תורה תמימה]. המלחמה שבה ניצח אברם הוכיחה לעין כל כי ה' אינו רק אל עליון המנותק במרומים, אלא משגיח ופועל גם בארץ [כלי יקר].