ניצחונו המוחץ של אברם על ארבעת המלכים מגיע לשיאו בהשבה מלאה של כל מה שנלקח בשבי. הכתוב מפרט את סדר ההצלה והיקפה, ומאיר לא רק את הפעולה הצבאית אלא גם את ממדיה המוסריים והאסטרטגיים. עם זאת, סדר הדברים בפסוק – ציון הרכוש, לאחר מכן לוט, ולבסוף הנשים והעם – מעורר תמיהה, שהרי אברם יצא למלחמה במיוחד כדי להציל את אחיינו, ואילו כאן נראה כי לוט מוזכר כבדרך אגב לאחר הרכוש הכללי [ברכת אשר על התורה].
כדי לבאר את סדר הדברים, מציעים הפרשנים כמה כיווני חשיבה. הגישה המרכזית מסבירה את הסדר מבחינה לוגיסטית: כאשר המלכים המובסים נסו על נפשם, הם השליכו תחילה את הרכוש הכבד כדי להקל על מנוסתם, ולכן זהו הדבר הראשון שאברם השיב. רק לאחר מכן הוא הדביק את השבויים והציל את לוט, שאותו גררו המלכים עמם בבריחתם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, קונטרס חיבה יתירה]. עצם העובדה שאברם הציל קודם את הרכוש מלמדת כי השבויים עצמם לא סייעו לו בלחימה, אלא היו פסיביים לחלוטין וניצלו רק בזכותו [אלשיך].
גישה אחרת רואה בסדר הפסוק תיאור של שרשרת הצלחות הולכת וגדולה: אברם לא רק החזיר את הרכוש, אלא גם זכה להציל את לוט מבלי שהמלכים יהרגו אותו כנקמה על ההתקפה, ולבסוף אף הצליח להשיב את שאר השבויים [אור החיים]. מנגד, יש הסבורים כי הסדר משקף דווקא את סדר הדאגות של אברם: ראשית הוא דאג ללוט, לאחר מכן לנשים שהן חלשות וחשופות יותר לפגיעה, ולבסוף לגברים [רש"ר הירש]. הקדמת הנשים לשאר העם תואמת גם את הכלל ההלכתי שלפיו פדיון אישה משבי קודם לפדיון איש [קונטרס חיבה יתירה].
האזכור המפורש של הנשים ושל העם חושף את מציאות המלחמה הקשה של אותם ימים, שבה צבאות מנצחים לקחו גברים לעבדות ונשים לכל צורכיהם [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, מנהג התקופה היה להביא נשים יפות ומקושטות אל שדה המערכה, ומשום כך הן נלקחו בשבי [העמק דבר]. יש המפרשים כי הנשים המוזכרות כאן הן ספציפית נשותיו של לוט שאברם הרגיש חובה לפדותן, ואילו העם הם שבויי סדום [ספורנו]. השבתם של כל אלה בשלמותם מעידה על נס נוסף – השובים לא הספיקו להמית איש מהשבויים [רד"ק]. מבחינתו של אברם, הצלת ההמון, מעבר להצלת קרובו, הייתה אקט של חסד ורחמים טהורים [מלבי"ם].
למרות שלוט היה העילה המרכזית למסע ההצלה המסוכן, תגובתו לאירוע מעוררת ביקורת. לאחר שראה את מסירותו העצומה של אברם ואת התשועה הגדולה שעשה עמו ה', מצופה היה מלוט לעזוב את רדיפת החומר, להידבק בדרכו של דודו ולהינצל מסכנות עתידיות. ואולם, בשל משיכתו העזה לטובות העולם הזה, לוט לא הפיק את הלקח, ומיד עם שחרורו חזר להשתקע בסדום, צעד שהוביל לבסוף לאובדנו [ביאור יש"ר].