בראשית, פרק י״ז, פסוק ח׳

ה' מבטיח להעניק לאברהם ולזרעו אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, המקומות שבהם הוא יושב כעת כתושב ארעי, ומרחיב את ההבטחה על פני אֵת כׇּל אֶרֶץ כְּנַעַן. הארץ ניתנת להם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, כלומר להתיישבות מעשית, ריבונית ונצחית השמורה להם בלבד, כך שגם בתקופות גלות היא תישאר שוממה ותמתין לשיבתם. ההבטחה נחתמת במילים וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, המבהירות כי מעתה ה' אינו רק בורא העולם אלא אלוהיו הפרטי של העם, וקושרות באופן מוחלט בין השראת השכינה לישיבה בארץ. רק בארץ ישראל נתון העם להשגחתו הישירה והגלויה של ה', בעוד שבגלות מיטשטש ייחודו והוא נתון לשליטת שרים ומלאכים.