בראשית, פרק י״ז, פסוק י״ז

הבשורה על הולדת בן מעוררת באברהם תדהמה מול נס החורג מחוקי הטבע, ובתגובה וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו מתוך הכנעה והודאה לה', או כדי להסתיר את פניו בעודו מעכל את הפלא. תגובתו הבאה, וַיִּצְחָק, אינה מבטאת חוסר אמונה אלא הצפה של שמחה, ויש המסבירים כי זהו צחוק המדגיש את הניגוד המוחלט שבין חוקי הביולוגיה להחלטת ה'. מתוך שליטה במחשבותיו וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ שאלת התפעלות רטורית: הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד, כאשר הפלא אינו רק בגילו אלא ביכולתו להוליד ילד דווקא מאשתו. הנס הכפול מודגש בשאלה המקוטעת מרוב הלם, וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד, שכן היא לא רק באה בימים אלא הייתה עקרה לחלוטין מנעוריה.