בראשית, פרק י״ז, פסוק י״ב

חובת המילה נקבעת כהלכה קבועה לְדֹרֹתֵיכֶם, שיש לקיימה כאשר התינוק הוא וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים ממש, בשעות היום ולא בלילה. מכיוון שהתינוק אינו בר דעת, הוא יִמּוֹל על ידי אדם אחר, כאביו או בית הדין. הציווי חל על כׇּל זָכָר ומרחיב את גבולות הקהילה מעבר לצאצאים הביולוגיים הנכנסים בברית עם ה', כך שהוא כולל גם יְלִיד בָּיִת, כבנים ביולוגיים וצאצאי שפחות, וכן וּמִקְנַת כֶּסֶף, שהם עבדים שנקנו מאחרים. חובה למול כל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא מעצם היותו קניין האדון וחלק מביתו, כאשר עבד שנקנה בוגר נימול מיד, ואילו בתינוק שנקנה ממתינים ליום השמיני.