חשבתם פעם למה עורכים לתינוק ברית מילה דווקא כשהוא בן שבוע ויום? ה' נותן לאברהם הוראות מדויקות מתי ואיך לקיים את המצווה החשובה הזו. ה' קובע שהתינוק צריך להיות בדיוק בֶן־שְׁמֹנַת יָמִים. התורה מדגישה את המילה ימים כדי ללמד אותנו שהמצווה מתקיימת באור יום ולא בלילה, וגם כדי שלא נטעה ונחשוב שצריך לחכות שמונה שנים. המילה יִמּוֹל מתארת פעולה שמישהו אחר עושה לתינוק, הרי תינוק קטן לא יכול לקיים את המצווה בעצמו, ולכן התפקיד הזה מוטל על אבא שלו.
המצווה הזו ניתנה לכׇּל־זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם, כלומר לכל עם ישראל בכל הדורות. אבל ה' מצרף לברית גם אנשים נוספים שחיים באותו בית, אפילו אם הם לא הילדים של המשפחה. למשל, יְלִיד בָּיִת שהוא עבד שנולד בתוך הבית, או מִקְנַת־כֶּסֶף שהוא עבד שהאדון קנה מאנשים אחרים. התורה קוראת להם מִכֹּל בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִֽזַּרְעֲךָ הֽוּא, כי הם לא הבנים הביולוגיים של המשפחה. ברגע שהם שייכים לבית יהודי ונכנסים לברית, הם מתקרבים לעם ישראל. אם הם נולדו בתוך הבית, הם נימולים ביום השמיני כמו כל תינוק, ואם הם הגיעו לבית כשהם כבר גדולים, הם מקיימים את המצווה מיד באותו היום. כשאברהם קיבל את הציווי מה', לא היו לו בבית תינוקות קטנים, ולכן הוא וכל האנשים הבוגרים שהיו איתו קיימו את המצווה כולם יחד באותו היום.