רגע השיא של כריתת הברית דורש מעשה פיזי, ותזמונו ואופן ביצועו חושפים רבדים עמוקים של מסירות ואמונה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה באות להדגיש את זריזותו המופלגת של אברהם, אשר לא המתין כלל וקיים את הציווי באותו היום שבו נצטווה עליו. עם זאת, יש המפרשים צירוף מילים זה באופן מילולי ונקודתי יותר, ומסבירים כי מדובר ביום המדויק שבו מלאו לאברהם תשעים ותשע שנים ולישמעאל שלוש עשרה שנה [רש"י, שפתי חכמים]. התזמון המדויק אינו מקרי; אברהם מיהר למול את ישמעאל רגע לפני שיעבור את גיל שלוש עשרה, שאז ייחשב לבוגר ויצא מרשות אביו, וכן דאג למול את עצמו לפני גיל מאה, גיל שבו אדם כבר ראוי לעונש על אי קיום המצווה [גור אריה].
בניגוד להרגלו של אברהם להזדרז ולקיים מצוות השכם בבוקר, כאן מודגש כי המעשה נעשה בעיצומו של יום, באור יום מלא. אברהם בחר לעשות זאת בגלוי ובפומבי, ללא כל בושה מן הרואים או מהמלעיגים, ובכך לימד שפרסום המצווה וההידור שבה דוחים לעיתים את מעלת הזריזות של שעות הבוקר [תורה תמימה, ברכת אשר, כלי יקר]. בנוסף, מסורת פרשנית מצביעה על כך שיום זה היה יום הכיפורים, ולכן דם הברית נראה בכל שנה לפני ה' ומכפר על עוונות [דעת זקנים, חזקוני, כלי יקר].
המילה נִמּוֹל מוסברת מבחינה דקדוקית כפועל סביל המורכב משילוב של כמה גזרות פעלים [שד"ל]. צורה זו מעוררת דיון לגבי אופן ביצוע המילה. בעוד שחלק מהפרשנים מבינים זאת כפעולה שאברהם עשה בעצמו ולעצמו [רד"ק, מחוקקי יהודה], אחרים לומדים מהלשון הסבילה ששם בן נח הוא שמל את אברהם, או שמפאת גילו המופלג וחששו של אברהם, ה' כביכול שלח את ידו וסייע לו לחתוך [דעת זקנים]. משמעות רוחנית נוספת ללשון הסבילה היא שאברהם המתין לציווי האלוהי ולא מל את עצמו קודם לכן, אף שקיים את כל התורה, משום שביקש להגיע לדרגה שבה ה' הוא שמסיר את ערלת הלב, פעולה שאדם אינו יכול להשלים בכוחות עצמו בלבד [חומש קה"ת]. טעמים נוספים לכך שאברהם המתין לציווי הם כדי לזכות בשכר של מי שמצווה ועושה, וכדי שלא להרתיע גרים עתידיים שיראו כי מיד עם הכרת הבורא יש לפגוע בגוף [הטור הארוך, חזקוני].
אף על פי שהכתוב מזכיר קודם את אברהם ורק אז את ישמעאל, הפרשנים מסכימים כי בפועל הסדר היה הפוך. אברהם מל תחילה את ישמעאל ואת כל מאות עבדיו ובני ביתו, ורק לבסוף מל את עצמו. אילו היה מתחיל בעצמו, הוא היה נחלש מפאת גילו ולא היה מסוגל לטפל בשאר [רמב"ן, הטור הארוך, רד"ק, מחוקקי יהודה]. תיאור המאורע חותם בהדגשה שלא רק שהמבצע הלוגיסטי העצום החל באותו יום, אלא שהוא גם הסתיים בו בשלמותו [העמק דבר], וכל זאת מתוך היענות מרצון של כל בני הבית, ללא כל כפייה, מתוך רצון משותף למלא את רצון ה' [אבן עזרא, ביאור יש"ר].