הבטחת ה' לאברהם מעלה את שרה למעמד של שותפה מלאה בברית ובהקמת האומה. בניית עם ה' דורשת לא רק אבות אלא גם אימהות, ושרה אינה מוגדרת כאן רק ככלי להמשכיותו של אברהם, אלא כמקור ברכה, כוח והשפעה בזכות עצמה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטחה וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ מתייחסת לשינוי פיזי פלאי: חזרתה של שרה לנערותה, חידוש פריונה ועידון בשרה [רש"י, רד"ק, רבנו בחיי]. חידוש זה היה הכרחי, שכן לולא חזרה לנערותה, לידה בגיל כה מופלג הייתה נראית כשינוי מעוות של סדרי הטבע ולא כברכה [משכיל לדוד]. יש המפרשים ברכה זו כעצם ההיריון [ביאור יש"ר] או כברכות כלליות שונות [ביאור שטיינזלץ].
המילה נָתַתִּי נאמרה בלשון עבר למרות שהיא מתייחסת לעתיד. הפרשנים מסכימים כי שימוש זה נועד להדגיש שגזירת ה' היא מוחלטת וכבר נחשבת כעשויה [אבן עזרא, רד"ק, מחוקקי יהודה, יהל אור]. עם זאת, יש מי שמתרגם זאת בלשון עתיד, שכן הבן טרם בא לעולם [אוהב גר]. הבטחה זו מדגישה כי הבן המובטח חייב להיוולד דווקא משרה [מלבי"ם, רש"ר הירש], דבר שאברהם הבין לאשורו רק כשראה את נעוריה חוזרים אליה [העמק דבר].
הפסוק כופל את לשון הברכה ומוסיף וּבֵרַכְתִּיהָ, והפרשנים מציגים לכך מספר כיוונים. במישור הפיזי, הברכה היא שפע של חלב אם, שהפך את שדיה למעיין נובע [רבנו בחיי, גור אריה]. נס זה נדרש במיוחד ביום המשתה של יצחק, כאשר שרה הניקה ילדים רבים כדי להפריך את טענות הליצנים שאמרו כי יצחק הוא אסופי מן השוק [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. כיוון נוסף רואה בברכה זו את ביטול קללת חוה, כך ששרה תהרה, תלד ותגדל את בנה ללא צער גידול בנים [ספורנו]. במישור הלאומי, ברכה זו מקבעת את שמה של שרה כאם האומה הנבחרת, בדומה לאברהם [ביאור יש"ר].
ההבטחה ששרה וְהָיְתָה לְגוֹיִם מתייחסת ליעקב ועשו, או לשבטי ישראל בלבד [רד"ק, רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ], ויש המדגישים כי השפעתה תתרחב באופן חריג כך שאפילו אומות זרות יצאו ממנה [העמק דבר].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין הביטוי "גויים" לבין מַלְכֵי עַמִּים. בעוד ש"גוי" מתאר קיבוץ אנשים גדול, "עם" מתאר קבוצה בעלת הנהגה ומלוכה מסודרת [מלבי"ם]. מכאן נגזרות משמעויות שונות: יש הרואים בכך הבטחה שזרעה יהיה במעמד של מלך ומנהיג כלפי שאר אומות העולם [ביאור יש"ר]. מנגד, יש המסבירים כי בניגוד להשפעה החיצונית והפוליטית המאפיינת מלכים רגילים, שרה מטביעה את חותמה על המבנה הפנימי, החברתי והמוסרי של האומה, והשפעתה הרוחנית היא זו שתעצב את מנהיגי ישראל לדורותיהם [רש"ר הירש]. המילה יִהְיוּ החותמת את הפסוק נכתבת במסורת ללא דגש באות יו"ד [מנחת שי].