מעמד זה מהווה נקודת מפנה בחייו של אברהם, שבה משנה ה' את שמו כביטוי לתמורה הרוחנית שעבר ולייעודו החדש. שינוי השם אינו רק החלפת כינוי, אלא חלק מכריתת ברית המילה, המעניקה לו מהות חדשה של שלטון על גופו ועל ייעודו.
המילים וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם מבטאות עקירה מוחלטת של השם הישן, בניגוד ליעקב ששמו המקורי נותר בשימוש גם לאחר שנקרא ישראל. הפרשנים מסבירים כי השם "אַבְרָם" ניתן לו בהיותו בין הגויים, בטרם נימול ונכנס בברית, ולכן היה ראוי שייעקר לחלוטין כדי שלא להזכיר את עברו [ריב"א, חזקוני]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם "אַבְרָם" אינו שם של גנאי, אלא מבטא חשיבות ומקפל בתוכו את היותו "אב לארם" או "אב רם" (אב מרומם). המילה עוֹד מצביעה על כך שהשינוי חל מעתה ואילך, והציווי שלא לקרוא לו יותר בשמו הישן מופנה בעיקר לזרעו של אברהם, בעוד שאומות העולם עשויות להמשיך לקרוא לו כך [העמק דבר]. קביעת השם החדש נועדה להשתגר בפי הדורות הבאים, כדי להנציח את הנס והפלא שעשה עמו ה' [רד"ק].
ההכרזה וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם משמעותה תוספת והשבחה של שמו הקודם. האות ה"א שנוספה לשמו מסמלת את כוח ההולדה והפריון שניתן לו כעת [רבנו בחיי, שפתי כהן]. חכמים הסבירו כי מזלו של "אַבְרָם" קבע שאינו מוליד, אך "אַבְרָהָם" כן מוליד. אף על פי שכבר הוליד את ישמעאל בהיותו אברם, הלידה המשמעותית והעיקרית של זרעו הרוחני תבוא דרך יצחק, ולשם כך נדרש שינוי מהותו ומהות אשתו שרה [אור החיים].
הכתוב עצמו מנמק את שינוי השם: כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. משמעות השם החדש היא נוטריקון של "אב המון" או "אביר המון", כאשר המילה "המון" משמעותה קיבוץ, ריבוי ומספר עצום של אנשים [אבן עזרא, שד"ל, ביאור יש"ר]. הפרשנים שואלים מדוע לא הוסרה האות רי"ש משמו הקודם כדי שייקרא "אַבְהָם" (אב המון). התשובה המקובלת היא שה' לא רצה לחסר משמו אף אות, וכדי שהאות רי"ש לא תתרעם על סילוקה כפי שקרה לאות יו"ד שהוסרה משמה של שרי, היא הושארה במקומה [רש"י, מזרחי].
ייעודו כאַב הֲמוֹן גּוֹיִם מקבל משמעות אוניברסלית. ה' העניק לו שלל תכונות ומעלות ביחסו לאומות העולם וביחסו לה', ובהן היותו: אב, בחור, חביב, מלך, ותיק ונאמן [תורה תמימה]. מעמד זה הופך את אברהם לאב הרוחני של כלל האנושות, בדומה לאדם הראשון. משום כך, קובעת ההלכה כי גרים הבאים להתגייר נחשבים לבניו של אברהם, והם רשאים להביא ביכורים ולהתפלל לה' תוך שימוש בביטוי "אלוהי אבותינו", שכן אברהם ניתן לאב לכל הגויים כולם [תורה תמימה]. המילה נְתַתִּיךָ מדגישה כי ייעוד זה אינו רק הבטחה עתידית, אלא מציאות רוחנית שמתחילה ומוחלת עליו כבר באותו היום [ספורנו].