בראשית, פרק י״ז, פסוק י״ט

ה' מאשר לאברהם כי אֲבָל, באמת ובוודאות, הבטחתו תתקיים, אך גם מבהיר שרק בנו העתידי ימשיך את הברית ולא ישמעאל. משום כך מודגש כי שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן פיזי וממשי, בניגוד למחשבתו של אברהם על אימוץ, שכן החיבור הבלעדי ביניהם הוא הכרחי ליצירת הזרע הרוחני. ה' מצווה וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק כדי לבטא את השמחה על הנס, אך גם כרמז עדין של תוכחה על כך שאברהם צחק בלבו, ובכך הוא מקבע את שמו לנצח עוד בטרם נולד. לבסוף נאמר וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, הבטחה המוציאה מכלל אפשרות בנים אחרים ומייעדת את קיום ברית המילה ביומה השמיני לזרעו של יצחק בלבד.