תארו לעצמכם שאתם מקבלים בשורה כל כך משמחת ומפתיעה, עד שאתם פשוט לא מאמינים שזה קורה לכם. איך הייתם מגיבים? זה בדיוק מה שקרה לאברהם כשה' הודיע לו שעומד להיוולד לו בן. אברהם מגיב מיד ולכן וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו, כלומר הוא משתחווה ארצה כדי להודות לה' מכל הלב על הבשורה הנפלאה. מיד לאחר מכן כתוב וַיִּצְחָק. אברהם לא צחק כי הוא זלזל או לא האמין, אלא להפך. הוא צחק מתוך שמחה עצומה ואושר גדול שמילאו אותו. בגלל הצחוק השמח הזה, ה' ציווה לקרוא לתינוק שייוולד בשם יצחק.
אחר כך אברהם חושב לעצמו, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, ושואל את עצמו מתוך פליאה גדולה: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד. אברהם לא מטיל ספק בכוחו של ה', אלא פשוט נדהם ושואל בהתפעלות איך ייתכן שהוא זוכה לחסד כל כך עצום בגיל מאה. אבל הפלא הגדול באמת נמצא בהמשך המחשבה שלו: וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. שרה לא רק הייתה מבוגרת מאוד, אלא שהיא מעולם לא הצליחה ללדת ילדים. אברהם מבין שה' עומד לעשות כאן נס כפול ומיוחד שמשנה את כל חוקי הטבע, וההתרגשות שלו פשוט עצומה.