בראשית, פרק כ״ב, פסוק י״ב

ה' עוצר את אברהם ומבהיר כי עצם ההעלאה למזבח השלימה את הציווי, ולכן הוא מזהיר אותו אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אל יצחק, המכונה כאן הַנַּעַר משום שמסר עצמו לעקדה בהכנעה תמימה. האזהרה הכפולה וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה נועדה למנוע מאברהם להטיל בבנו אפילו מום קל מתוך להיטות להשלים את ההקרבה. ההכרזה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי מלמדת שה' פרסם כעת לעיני כול את יראת השמים של אברהם, ויש המפרשים שהיא מעידה על כך שאברהם הוריד את בנו מהמזבח אך ורק כדי לקיים את רצון ה' ולא מתוך רחמי אב. ציות עיוור זה מוכיח כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, יראת רוממות הנובעת מאהבה עצומה, ומאחר שמבחינת רצונו הפנימי אברהם לא מנע דבר מבוראו, ה' מחשיב זאת כאילו המעשה הושלם בפועל ומעיד וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.