בראשית, פרק כ״ב, פסוק ג׳

אברהם ניגש לקיים את הציווי במסירות מחושבת, תוך הסתרת מטרת המסע מסביבתו כדי למנוע עיכובים. לכן וַיַּשְׁכֵּם לצאת לדרך בזריזות בטרם תקיץ שרה משנתה, והוא עצמו זה שוַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ מתוך אהבה לה' המבטלת את כבודו, וכדי לשמור על חשאיות ולכבוש את יצרו הבהמי. הוא לקח את שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ מתוך ענווה והשתוות אליהם, ורק לאחר מכן צירף וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ כדי שייראה כמלווה משני וכדי לדחות את ההתמודדות הרגשית מולו. אברהם הזדרז וביצע בעצמו את הפעולה שבה וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, כלומר חתך ופיצל מראש עצים נקיים מתולעים מחשש שלא ימצא כאלה בהר. לאחר הכנות אלו וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם בהליכה נמרצת ובביטחון מוחלט, כשהוא מונחה מהשמיים אל היעד אף על פי שטרם הכיר את הדרך.