ברגע הדרמטי שבו נעצרת העקידה, מופנית תשומת לבו של אברהם אל חלופה פלאית המאפשרת לו להשלים את מסירות נפשו. הקרבת האיל מהווה את נקודת השיא של הניסיון, ומניחה את התשתית לרעיון הקורבנות ולזכרון העקידה לדורות.
לאחר ששמע את קול המלאך עוצר בעדו, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו. עד לאותו רגע השפיל אברהם את מבטו מתוך יראת שמים והכנעה, וכעת נשא את עיניו לחפש בהמה טהורה שיוכל להקריב במקום יצחק, כדי להשלים את ציווי ה' [רד"ק, צרור המור, מלבי"ם]. וְהִנֵּה אַיִל מופיע לפתע. רוב הפרשנים מסכימים כי הופעתו הפתאומית של האיל במקום מבודד זה לא הייתה מקרית, אלא נס והזמנה ישירה מאת ה'. עובדה זו, יחד עם היותו מסובך בעצים, הבהירה לאברהם כי מדובר בחיה של הפקר ואין בה קורטוב של גזל מבעלים בשר ודם [רד"ק, ספורנו, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. גישה מדרשית רווחת רואה באיל זה בריה פלאית שהוכנה מראש עוד מששת ימי בראשית, בין השמשות של ערב שבת, והמתינה במיוחד לרגע הרת גורל זה [רש"י, כלי יקר, רבנו בחיי, צרור המור].
המילה אַחַר בפסוק עוררה דיון נרחב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתיאור כרונולוגי שמשמעותו "אחר כך". כלומר, לאחר שדיבר המלאך, או לאחר שאברהם ראה את האיל מהלך חופשי, הוא ראה אותו פתאום נתפס בעצים [רשב"ם, רש"י, ספורנו, שד"ל]. פרשנים אחרים קושרים את המילה לפועל שאחריה, ומסבירים שהמשמעות היא "אחר שנאחז" [אבן עזרא, הטור הארוך, העמק דבר]. מנגד, יש המפרשים את המילה במשמעות של איל "אחר" ושונה, איל ייחודי שאינו כשאר האילים הרגילים בעולם [כלי יקר, הכתב והקבלה].
האיל נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, כלומר נתפס והסתבך בענפי האילנות [רש"י, ביאור יש"ר]. השימוש בפועל הסביל "נאחז", ולא "אחוז", מלמד על מאבק שהתרחש באותם רגעים. האיל רץ בשמחה לקראת אברהם כדי להיקרב, אך השטן, שניסה למנוע את השלמת הקורבן, סובך וערבב את קרניו בעצים כדי לעכבו [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, שפתי כהן].
מעבר לתיאור הפיזי, הפרשנים מוצאים בסבך ובקרניים סמליות עמוקה לדורות. הקרניים מסמלות את האדם החוטא, המשתמש בכוחו כדי לנגח ולמרוד כלפי מעלה וכלפי סביבתו, והסבך מסמל את ההסתבכות בחטא, שמקורה עוד בעץ הדעת. הקרבת האיל בעל הקרניים באה לכפר על חטאים אלו [כלי יקר]. בנוסף, הקרניים מרמזות לשופר של ראש השנה. כשם שהאיל נאחז בסבך, כך עתידים ישראל להיאחז ולהסתבך בעבירות ובצרות הגלות, וסופם להיגאל ולעורר את רחמי ה' באמצעות תקיעה בשופר של איל, המזכיר את זכות העקידה ומערבב את השטן המקטרג עליהם [כלי יקר, רבנו בחיי, תורה תמימה, דעת זקנים].
כאשר אברהם לוקח את האיל הוא מעלה אותו לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. המילה "תחת" מבטאת את מהות רעיון הקורבנות. מבחינה פיזית, גוף הבהמה מחליף את גוף האדם, אך הנפש והכוונה נותרות של האדם המקריב. יצחק מסר את נפשו במחשבתו, ואברהם, בכל פעולה שעשה באיל, בשחיטה, בהפשטת העור ובשריפתו, התפלל וביקש מה' שיראה זאת כאילו נעשה הדבר בבנו ממש [רש"י, רבנו בחיי, מלבי"ם, רש"ר הירש]. יש המדייקים כי המילה "תחת" מורה גם על פחיתות מדרגה, אברהם הצטער על כך שלא זכה להקריב את בנו, ונאלץ להסתפק בתחליף שערכו פחות [הכתב והקבלה].