ההליכה לעקדת יצחק מגיעה לנקודת המפנה שלה. לאחר מסע טעון בשתיקה ובמתח, מתגלה לפתע היעד שאליו כיוון ה'. התגלות זו אינה מתרחשת מיד, אלא דורשת המתנה, חיפוש והתבוננות רוחנית מעמיקה המפרידה בין אברהם ויצחק לבין מלוויהם.
הפרשנים עומדים על כך שההגעה אל היעד התרחשה דווקא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. מבחינה גאוגרפית, הדרך מבאר שבע להר המוריה קצרה יותר ואינה מצריכה שלושה ימי הליכה [ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעיכוב נועד להעצים את הניסיון; ה' רצה להעניק לאברהם שהות להתחרט, כדי שאומות העולם לא יאמרו שאברהם פעל מתוך בלבול, טירוף דעת או התלהבות רגעית. ההמתנה מוכיחה שמעשהו נעשה בדעה צלולה וביישוב הדעת [רש"י, משכיל לדוד, חתם סופר]. בנוסף, דעתו של אדם ההולך בדרכים מתיישבת עליו רק ביום השלישי [גור אריה]. ה' האריך את הדרך בכוונה, ואילץ את אברהם לעבור מהר להר ומגבעה לגבעה, כדי לראות אם רחמיו על בנו יגברו על ציווי ה' [ביאור יש"ר].
כאשר הכתוב מציין וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, האות וי"ו משמשת כתוספת לשונית בלבד, והמשמעות היא פשוט "נשא" [רד"ק, חזקוני]. נשיאת העיניים מתוארת לא רק כפעולה פיזית, אלא כביטוי למצבו הנפשי של אברהם. לאורך כל הדרך הוא חיפש בחרדה את המקום המיועד [רש"ר הירש]. למרות הקושי, אברהם הביט למרחוק מתוך שמחה ותשוקה עצומה לקיים את ציווי ה', כהולך בדרך המצפה כבר לראות את מגדלי העיר שאליה הוא הולך [הכתב והקבלה]. מנגד, יש הסבורים כי הדרך הציקה לו מאוד, והוא התפלל לה' שיזכה כבר לראות את המקום כדי לסיים את הניסיון ולא להקשות על הנערים [העמק דבר].
השאלה המרכזית העולה היא כיצד ידע אברהם לזהות את ההר כאשר וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם. על דרך הפשט, אברהם הכיר את אזור ארץ המוריה, וכאשר התקרב לגבולות ירושלים זיהה את האזור הכללי [רמב"ן, הטור הארוך, רד"ק], וה' נתן כוח מיוחד בעיניו כדי שיוכל לראות ולהבין ממרחק היכן בדיוק נמצא מקום הזבח [ספורנו].
אולם, רוב הפרשנים מסכימים כי אברהם ראה סימן פלאי שהעיד על קדושת המקום: ענן הקשור על ההר [רש"י, רמב"ן, שד"ל, מזרחי, ברטנורא] או עמוד של אש [רד"ק]. ראייה זו יצרה הפרדה ברורה בין ההולכים. אברהם שאל את יצחק אם הוא רואה דבר מה, ויצחק השיב שהוא רואה הר נאה וענן קשור עליו. לעומת זאת, כאשר נשאלו הנערים, ישמעאל ואליעזר, מה הם רואים, הם השיבו שהם רואים רק הרים ומדברות. חוסר יכולתם לראות את המראה הרוחני הוביל את אברהם לצוות עליהם להישאר מאחור עם החמור [רד"ק, רבנו בחיי].
המילה מֵרָחֹק זוכה אף היא למספר התייחסויות. יש המסבירים כי אברהם ראה את זיו השכינה, וכשם שאי אפשר להסתכל בשמש מקרוב אלא רק ממרחק, כך את האור האלוהי ניתן היה לראות רק מרחוק [כלי יקר]. פירוש אחר מצביע על כך שהשטן ניסה להכשיל את אברהם והציב בדרכו אשליות של נהרות וסלעים, כך שהמקום נראה רחוק ובלתי מושג, אך אברהם הוכיח שניתן להתגבר על כל מכשול בדרך לקיום המצווה [חומש קה"ת, קיצור בעל הטורים]. לבסוף, הראייה ממרחק נועדה להראות שה' לא סייע לאברהם בקיצור הדרך, אלא הניח לו להתאמץ ולהתגבר על הניסיון בכוחות עצמו לחלוטין [פרדס יוסף].