יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך ולחפש שוב ושוב את היעד שאליו אתם צריכים להגיע? תארו לעצמכם את אברהם ויצחק הולכים בדרך במשך שלושה ימים שלמים. הדרך עצמה לא הייתה אמורה לקחת כל כך הרבה זמן, אבל ה' רצה שהם יגיעו אל ההר המיוחד דווקא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. למה בעצם? ה' נתן לאברהם הרבה זמן לחשוב ברוגע במהלך ההליכה. כך כולם יכלו לדעת שאברהם מקיים את הציווי של ה' מתוך החלטה ברורה, שקטה ושקולה, ולא רק בגלל התלהבות של רגע.
כשהם סוף סוף התקרבו לאזור, כתוב כי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו. אברהם לא סתם הסתכל קדימה, אלא חיפש את ההר מתוך ציפייה ורצון חזק לקיים את מה שה' ביקש ממנו. פתאום, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם. איך אברהם ידע שזה ההר הנכון מכל ההרים שבסביבה? הוא ראה סימן פלאי ומיוחד: ענן יפהפה שהיה קשור ממש על פסגת ההר. אברהם ראה את ההר ואת הענן מֵרָחֹק, וה' נתן לו לראות זאת כך כדי שאברהם ימשיך ללכת, יתאמץ ויתגבר על הדרך בכוחות עצמו עד שיגיע אל המקום הקדוש.