קרה לכם פעם שקיבלתם משימה שממש קשה לבצע, והתחשק לכם למשוך קצת את הזמן ולדחות אותה? אברהם מקבל מה' את הציווי הקשה מכולם, אבל הוא מתנהג בדיוק להפך. המילה וַיַּשְׁכֵּם מגלה לנו שהוא קם מוקדם מאוד בבוקר. הוא עושה זאת גם מתוך זריזות ושמחה לקיים את מה שה' ביקש, וגם כדי לצאת לדרך בשקט, לפני ששרה תתעורר ותעצור אותו, ולפני שאנשי העיר יתחילו לשאול שאלות.
לאדם מכובד כמו אברהם היו הרבה משרתים, אבל כאן כתוב וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ. אברהם מכין את החמור למסע בעצמו. כשאדם אוהב את ה' כל כך ורוצה לעשות את רצונו, הוא מוותר על הכבוד שלו ולא מחכה שאחרים יעשו את העבודה הפשוטה במקומו. אברהם גם בוחר לרכוב דווקא על חמור ולא על גמל, כדי שזה ייראה כמו נסיעה רגילה וקצרה ולא כמו מסע ארוך ומיוחד. הוא לוקח איתו את שְׁנֵי נְעָרָיו, שהם המשרתים שלו, כי אדם חשוב שיוצא לדרך צריך שיהיו איתו שני שומרים, כך שאם אחד יצטרך להתרחק לרגע, השני יישאר לשמור עליו. שימו לב שאברהם קורא קודם למשרתים ורק אחר כך הוא לוקח וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ. הוא עושה את זה בכוונה, כדי שיצחק יחשוב שהוא רק מצטרף לעזור למשרתים, ולא יחשוד שהוא עצמו הסיבה המרכזית למסע הזה.
לפני שהם יוצאים, אברהם חותך עצים בעצמו, וזה מה שמתארת המילה וַיְבַקַּע. למה הוא סוחב עצים מהבית? כי הוא רוצה להיות בטוח שיהיו לו עצים מושלמים ונקיים לגמרי מתולעים כדי להקריב לה', והוא חושש שאולי לא ימצא עצים טובים כאלה על ההר. אחרי כל ההכנות השקטות והזהירות האלה, המילה וַיָּקָם מראה לנו שאברהם מתחיל לצעוד בנחישות ובקצב מהיר אֶל הַמָּקוֹם שה' אמר לו. למרות שהוא עדיין לא יודע בדיוק איפה ההר נמצא ולא מכיר את הדרך, הוא סומך על ה' לחלוטין ויוצא למסע בביטחון מלא.