בראשית, פרק כ״ב, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם להתאמץ מאוד לעשות משהו טוב, ולגלות שמישהו מעריך את זה כל כך עד שהוא מבטיח לכם משהו נפלא לתמיד? רגע אחרי שאברהם אבינו מסיים את הניסיון הגדול ביותר שלו, ה' פונה אליו בהבטחה מיוחדת במינה. ה' אומר לאברהם בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, כלומר זו שבועה שה' נשבע בעצמו. עד עכשיו ה' הבטיח לאברהם הבטחות שונות, אבל בזכות זה שאברהם עמד בניסיון כל כך קשה, ההבטחה הופכת לשבועה חזקה שאי אפשר לבטל. ה' מבטיח שגם אם הילדים והנכדים של אברהם יעשו טעויות בעתיד, הוא לעולם לא יעזוב אותם ותמיד ישמור עליהם. כדי להראות כמה ההבטחה הזו חזקה, ה' משתמש במילה נְאֻם, שדומה למילה אמת, ומראה שהדברים ברורים ואמיתיים לגמרי. ה' מסביר שהשבועה הזו מגיעה יַעַן המעשה של אברהם, כלומר כגמול על מה שהוא עשה. אבל רגע, למה ה' אומר לאברהם גם עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ומיד אחר כך מוסיף גם וְלֹא חָשַׂכְתָּ? הרי זה נשמע כמו אותו הדבר. התשובה היא שיש כאן שני דברים שונים שאברהם עשה. המילים "עשית את הדבר הזה" מתארות את המעשה עצמו שאברהם עשה בפועל, והמילים "ולא חשכת" מתארות את המחשבה והכוונה הטהורה שלו בלב, כשהוא לא שמר לעצמו את הדבר שהכי יקר לו, אלא היה מוכן לתת אותו באהבה גדולה לה'.