תארו לעצמכם את תחושת ההקלה העצומה של אברהם באותו רגע מיוחד. המלאך הרגע קרא לו לעצור ולא לפגוע ביצחק. עד לאותו רגע אברהם השפיל את המבט שלו מתוך יראה וכבוד עצום כלפי ה', אבל עכשיו וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו ומסתכל סביב. הוא מחפש חיה טהורה שיוכל לתת לה' במקום הבן שלו, כדי להראות את האהבה הגדולה שלו.
פתאום קורה נס, וְהִנֵּה אַיִל מופיע משום מקום באזור המבודד הזה. אברהם מבין מיד שה' שלח לו את האיל הזה במיוחד. מכיוון שהאיל הסתובב חופשי בטבע, אברהם ידע שהוא לא שייך לאף אדם אחר, ולכן מותר לקחת אותו ואין בזה שום עניין של גניבה. אַחַר המילים של המלאך, אברהם רואה שהאיל לא יכול להתקרב אליו. האיל נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, כלומר הקרניים שלו נתפסו והסתבכו חזק בתוך הענפים של העצים.
הקרניים המסובכות האלה מזכירות לנו משהו חשוב מאוד עד היום. לפעמים בחיים גם אנחנו מסתבכים במעשים פחות טובים, ובדיוק בגלל זה אנחנו תוקעים בשופר בראש השנה, שכידוע עשוי מקרן של איל. קול השופר מזכיר לה' את המעשה המיוחד של אברהם, ומבקש ממנו לסלוח לנו ולרחם עלינו.
אברהם לוקח את האיל ומקריב אותו לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. המילה "תחת" באה ללמד אותנו שהאיל החליף את יצחק. הגוף של האיל היה שם במקום הגוף של יצחק, אבל בלב שלו, בכל פעולה שהוא עשה, אברהם התפלל והרגיש כאילו הוא נותן לה' את הדבר שהכי יקר לו בעולם.