רשימת הצאצאים המופיעה כאן משרטטת את אילן היוחסין של משפחת נחור, ומניחה את היסודות ההיסטוריים והלשוניים לאומות ולדמויות מפתח שיופיעו בהמשך.
השם כֶּשֶׂד מהווה נקודת מוצא היסטורית ולשונית מרתקת, שכן ממנו יצאה האומה המוכרת בשם כשדים [רד"ק]. בחלוף הזמן התגלגל שמו של כשד והשתנה ל"כלד", ובעקבות זאת כונו צאצאיו "כלדיים" בלשון חז"ל, וכן בשפות היוונית והרומית. התפתחות זו אינה שיבוש לשוני, אלא נובעת מכלל דקדוקי קדום בלשון האשורית והבבלית, לפיו צלילי האותיות סמך או שין שמאלית מתחלפים באות למד כאשר הם מופיעים לפני האותיות תיו או דלת. משום כך, כאשר חז"ל השתמשו במונח "כלדיים", הם לא שאלו מילה משובשת משפות זרות, אלא השתמשו בצורה מדויקת הנגזרת מכללי הלשון המקורית של הכשדים. יתרה מכך, למונח "כשדים" ישנן שתי משמעויות שונות במקרא ובספרות הקדומה: לעיתים הוא מתאר את האומה כולה, ולעיתים הוא מתייחס לכת ספציפית של כוהנים ואצטגנינים. תופעה זו דומה לשימוש הכפול שנעשה במונחים אחרים בספרות חז"ל, המשמשים לתיאור אומה מחד וכת דתית מאידך [אם למקרא].
בסוף הרשימה מופיע בְּתוּאֵל, שהוא בנו הקטן של נחור [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת מסורת הקריאה והכתיב של הטקסט, מילה זו מופיעה באופן מדויק ללא מקף לפניה, כאשר האות אל"ף מנוקדת בצירה [מנחת שי].