קרה לכם פעם שהייתם צריכים להתרכז במשימה ממש חשובה, והרגשתם שאתם פשוט חייבים להיות לבד כדי לעשות אותה כמו שצריך? זה בדיוק מה שקרה לאברהם רגע לפני שהוא ויצחק עולים על ההר. אברהם עוצר ומבקש מהמלווים שלו שבו לכם פה. למה הוא משאיר אותם למטה? אברהם ידע שהציווי שקיבל מה' הוא קשה מאוד להבנה. הוא חשש שאם הנערים יראו מה הוא עומד לעשות, הם יזדעזעו וינסו לעכב אותו בכוח מלהקריב את בנו. כדי שיוכל לקיים את רצון ה' בשלמות, הוא היה חייב להמשיך את המסע רק עם יצחק.
לפני שהם נפרדים, אברהם אומר לנערים שהוא ויצחק יעלו להר, ובסוף הוא מוסיף את המילה ונשובה, כלומר ששניהם יחזרו אליהם יחד. אבל איך אברהם יכול היה להגיד דבר כזה, הרי הוא התכונן למסור את יצחק לה'? מתברר שלפעמים אדם אומר משהו, והמילים שלו מתקיימות אפילו אם הוא לא התכוון לכך באותו רגע. אברהם בעצם ניבא את העתיד בלי לדעת שהוא עושה זאת. בסופו של דבר, המילים שלו התגשמו במלואן, ואברהם ויצחק אכן שבו יחד חיים מן ההר.